האכלה נכונה מבקבוק נקראת גם “האכלה קצובה” או “האכלה קשובה” ובאנגלית paced feeding. מה זה אומר בעצם ואיך להאכיל נכון תינוקות מבקבוק?
תינוקות יונקים, קובעים את הקצב והכמות שהם אוכלים. אבל בבקבוק, בקלות אפשר לתת להם הרבה מעבר למה שהם צריכים. ואף לגרום לבעיות נוספות כמו דלקות אוזניים והשמנה. לתופעות אלו יש כמה סיבות.
הראשונה, כשאנו מאכילים בשכיבה או בכל תנוחה שדומה לשכיבה, אז לתינוק אין אפשרות להזיז את הראש ובעצם לסמן לנו שמיצה את ההאכלה בבקבוק.
השנייה, כשאנו מאכילים בצורה זו, אנו גם מגדילים את זרימת החלב ברוב הבקבוקים. כשהזרימה לא נשלטת ע”י התינוק אלא ע”י הבקבוק, וראש התינוק מוטה אחורה, בגלל המבנה השונה של תינוקות ממבוגרים, האוזן תהיה ממש למטה כשהראש בשכיבה ואז נוזלים מהמערכת המשותפת לאף אוזן גרון עלולים להתנקז אליה ולגרום לדלקת.
השלישית, האכלה שאינה בשליטת התינוק, עלולה לשבש את מנגנון הרעב- שובע ובכך לגרום להשמנה. למעשה, מנגנון השובע במוח עובד 17-20 דקות לרוב מתחילת הארוחה. לכן, אם הזרם יהיה מהיר, התינוק יכול לאכול ארוחה שלמה בכמה דקות. ואז יישאר לו זמן רב בין סוף הארוחה לתחושת השובע. לרוב, הוא ימשיך לבכות ולאותת לנו שהוא רעב למרות שהקיבה שלו מלאה עד 0 מקום.
לדוגמא, אם הוא אוכל ארוחה ב-5 דקות. יש לו עוד 12 דקות שהמוח יבין שהקיבה בתפוסה מלאה.
אז מה עושים?
קודם כל, חשוב לבחור בבקבוק שאינו מטפטף ושהוא תומך הנקה.
שנית, חשוב להאכיל בהאכלה קצובה המחזירה את השליטה על האוכל לתינוק.
איך נעשה את זה?
התינוק ממש “עומד” והבקבוק בתשעים מעלות אליו ובעצם מקביל לרצפה או לתקרה.
החלק הצר של הפטמה צריך להיות מלא בחלב. אבל החלק הרחב, לאורך הבקבוק יכול להיות אויר. זה לא עושה גזים, זה דווקא מונע משום שכך התינוק רוכל ברוגע לא מכניס אויר. כשבקבוק מטפטף לתוך הפה של התינוק, אז הוא מתקשה לבלוע ולנשום בו זמנית ואז הוא אוכל במהירות גדולה שנראית כאילו הוא ממש ממש ממש רעב. אם נקל עליו את הבליעה, נקל גם על קצב הנשימה,
בכל אופן, ניתן כל 2-3 דקות להבריג את הבקבוק החוצה ולהניח אותו בין האף לפה של התינוק. אם הוא יהיה רעב, הוא ימשיך לחפש. אם לא, הוא יודה לכם שאפשרתם לו לנוח ולנשום.


